איך לכוון אופטימיסט, תרגום: ערן סלע

דף הבית >> מאמרים >> מהירות >> איך לכוון אופטימיסט, תרגום: ערן סלע

הדברים החשובים ביותר, בנושא המהירות, לכל סירת מפרש, הם הצורה והתכונות של הציוד. מאחר שהסירה מתקדמת בשל שילוב של כוחות אווירודינמיקה והידרודינמיקה הפועלים על הציוד, חשוב לשים לב למפרש, לקרקעית הסירה, ללהב ההגה ולחרב.
מבחינת ההולכה, אופטימיסט מפליגה הכי מהר בקדמית וצד כשכל ארבעת הפינות של הקרקעית נוגעות במים. ובמלאה נרצה להפליג בהטיה הפוכה כדי למקם את המפרש מעל גוף הסירה ובכך לנצל את כל הכוח שמפיק המפרש כדי לקדם את הסירה.
בדגם האופטימיסט החוקה מגבילה מאוד את הצורה והחומר שמהם קרקעית הסירה, להב ההגה והחרב עשויים, כך שאת רוב השינויים, אפשר לבצע בעזרת כיוון המפרש.
החומר שממנו עשוי המפרש מוגבל גם הוא בחוקת הדגם, אך יש באפשרותו של יצרן המפרשים לבצע שינויים בצורת המפרש כדי להשפיע על המהירות, החדות, הלחץ, ושינויים במפרש בהתאם למשקל השייט.
יותר מזה, שייט האופטימיסט יכול לשנות את כיוון המפרש כדי לשנות את צורתו בהתאם לתנאי הים.

הצורה הרצויה:
בדרך-כלל כשמפליגים בקדמית, המתח על השפה האחורית והקדמית של המפרש הם הדברים החשובים. שילוב של מהירות עם חדות היא הכי טובה. אבל ידוע שאי אפשר לקבל את שניהם בצורה טובה מהמפרש בו זמנית. לכן חשוב שנדע מתי להפיק מהמפרש את הדברים שהכי צריך באותם תנאי ים. אפשר לכתוב הרבה דברים על השפה האחורית והקדמית והיחסים שלהם עם הכיפוף של התורן והבטן של המפרש, וזה נראה קל כשקוראים את זה, אך מסתבר שבים זה קשה לביצוע והחוסר של מערכות לכיוון מפרש באופטימיסט רק עושות את זה יותר קשה. בוא נראה תחילה איך נראת צורת המפרש הרצויה בהתאם לתנאי הים.

רוח קלה:
ים חלק
זרימת האוויר על המפרש משתנה כשהיא עוברת משני צדי המפרש. בתנאים של רוח קלה, אנחנו חייבים להיות בטוחים שצורת המפרש לא מאטה את זרימת האוויר, בכך שהוא מבוטן מדי, דבר שיגדיל את הגרר שמייצר המפרש.
מצד שני, אנחנו צריכים מספיק כוח כדי לקדם את הסירה, נגד התנגדות הרוח והמים, מה שאומר שחייבים קצת בטן במפרש. חייבים להגיע לפשרה, ותמיד עדיף בים חלק שהמפרש יהיה שטוח מדי מאשר מבוטן מדי.
ים גלי
אלו התנאים הכי קשים להולכה וכיוון מפרש מבחינת השייט. בעיקרון, צורת המפרש הרצויה תלויה בניסיון השייט, מכיוון שאפשר להפליג טוב עם כמה צורות של מפרש, אך השייט צריך תחילה להבין איך צריך להפליג בגלים, אחרת המהירות שלו תהיה ממש נמוכה. צורת מפרש פשוטה מומלצת לשייטים ברמה בינונית. בקיצור, לתנאים הללו, השפה האחורית צריכה להיות משוחררת, והשפה הקדמית מבוטנת הכי הרבה כדי להגדיל את הכוח ובכך ההאצה אחרי כל גל תהיה מהירה יותר. וזה יותר חשוב מחדות!

רוח חזקה:
ים חלק
בים כזה כל סירה רוב הזמן תפליג מהר. בים כזה כל צורת מפרש פשוטה יכולה להפיק מהירות טובה. אבל להוציא יותר מהירות זה כבר לא קל.
המפשר צריך להיות מבוטן ככל האפשר ביחס למשקל השייט. אך בדרך כלל הודות לרוח טובה וגלים קטנים זה יכול להיות משתלם יותר לחדד קצת יותר מהרגיל. חייבים לחפש את צורת המפרש שמאפשרת לנו להפליג גם מהר וגם להצביע חד יותר.
ים גלי
האצה היא מילת המפתח בתנאים האלו! הסירה מפליגה מהר אבל היא מאטה בכל גל שעובר, לכן, חשוב מאוד שהסירה תאיץ למהירות המרבית שלה בזמן הקצר ביותר אחרי כל גל. לא רק בשביל המהירות, אלא גם בשביל החדות, בגלל השינויים ברוח הפנים בכל פעם שהסירה מאטה או מאיצה בין הגלים.
צורת המפרש שתעזור להאיץ היא, שפה אחורית משוחררת שנוטה להיפתח בכל פעם שהלחץ על המפרש עולה, ונוטה להסגר כשהלחץ יורד, וחשוב גם שתהיה בטן מחלק הקדמי של המפרש.
בריזה
בקושי יש תנאים שבהם הים חלק כשנושבת רוח חזקה. רוב הפעמים שיש רוח חזקה עולים גם גלים. אך יש שני סוגים של גלים: גלים גבוהים ועגולים בים הפתוח, או גלים קטנים וצפופים במפרצים ואגמים. צורת המפרש בשני תנאי הים הללו לא שונה בהרבה. ברור שהמפרש צריך להיות שטוח יותר, אך אם השייט כבד מספיק, כשיש גלים קטנים וחזקים, הוא יכול להפליג עם מפרש מבוטן קצת יותר.


מערכות לכיוון המפרש:
גף
נהוג לחשוב שהמפרש צריך להיות חלק ללא קפלים, ובעזרת הגף אפשר להיפטר מחלק מהקפלים הבולטים. זה לא לגמרי לא נכון, אבל המטרה העיקרית של הגף היא לשנות את המתח על השפה האחורית ובחלק מהמקרים, זה לא כל-כך רע שיהיו קפלים קטנים במפרש כדי שהשפה האחורית תוכל להיפתח ולאפשר לזרימת אוויר מהירה יותר. יותר מזה, מערכת הגף קשורה תמיד לבומג'ק!

בומג'ק
כמו הגף, גם הבומג'ק שולט בשפה האחורית, הבעיה יכולה להיות המתח על השפה הקדמית אם הקנינגהם (מגביל מנור) לא מכוון טוב.

קנינגהם (מגביל מנור)
הרבה שנים באופטימיסט המנור היה חופשי לעלות ולרדת לאורך התורן. זאת בעיה מאחר ולא היה אפשר למתוח את השפה האחורית בלי למתוח גם את השפה הקדמית. זה היה עוד יותר גרוע בצד או במלאה, כשהמיתר ראשי כבר לא מותח את המנור למטה, והחלק האחורי של המנור עולה למעלה כשמגיעה מכת רוח, ובכך החלק הקדמי יורד עוד יותר, מה שגורם לשפה האחורית להיות משוחררת יותר ולשפה הקדמית להיות מתוחה יותר מדי. עכשיו בעיה זו יכולה להיפתר בעזרת החבל שמגביל את המנור מלרדת.
אך זה חשוב גם בקדמית כדי לשלוט במתח על השפה הקדמית. אם אנחנו צריכים כוח מהמפרש, אנחנו רוצים להעביר את הבטן כמה שיותר קדימה במפרש. הדרך להעביר את הבטן קדימה במפרש היא לתת מתח על השפה הקדמית במפרש, כך שהחבל צריך להיות ארוך והבומג'ק יוריד את המנור למטה, ובכך שהמנור ירד למטה, גם המתח על השפה הקדמית יגדל.
אם אנחנו רוצים לחדד יותר, החבל של הקנינגהם צריך להיות קצר יותר (מנור גבוה יותר), וכך המתח על השפה הקדמית יהיה קטן יותר.

ראש תורן
המטרה של שינוי הראש תורן (המרחק מקצה התורן אל מרכז הירכתיים של הסירה) הוא כדי לשנות את המיקום או את המרכז של הכוח שמייצר המפרש.
הקטנת הראש תורן, תזיז את מרכז הלחץ אחורה ולמטה.
הגדלת הראש תורן, תזיז את מרכז הלחץ קדימה ולמעלה.
מרכז הלחץ של המפרש חשוב ביחס עם מרכז ההתנגדות האורכית של הסירה וזו של ההגה והחרב. אז אנחנו מדברים על המרחק האופקי בין מרכז הלחץ של המפרש ומרכז הלחץ של הסירה, שגם אותו אפשר לשנות בעזרת שינוי הגובה של החרב ו\או העיצוב של להב ההגה.

מיתר הראשי
הגלגלות התחתונות של המיתר מקובעות לקו האמצע של הסירה, זה אומר שקשה לשלוט על המתח של השפה האחורית בעזרת מתיחת המיתר. המיתר משפיע הכי הרבה על זווית המפרש. זה גורם למתיחת הגף והבומג'ק חשובים עוד יותר בכדי להאיץ את הסירה.

פתילים
הפתילים תמיד יותר חשובים על התורן מאשר אלה שעל המנור. המטרה שלהם היא לגרום למפרש להישאר קשור לתורן במרחק מסוים, ומרחק זה חשוב מאוד כדי שנצליח לכוון את המפרש כראוי. יש לזכור שיש חוק דגם שמגביל את המרחק בין המפרש לתורן עד סנטימטר אחד.

איך להשתמש במערכות הכיוון כדי להגיע לצורת המפרש האופטימאלית?
יש להניח שלא יהיה אפשרי לכוון סירה כך שגם תאיץ מהר וגם תהיה בשיא המהירות בו זמנית. כמו שיהיה קשה מאוד לכוון סירה שגם תהיה לה כוח ושגם תצליח לחדד.

האצה ומהירות
חייבים שתהיה השווה בין סירה לסירה כדי לקבוע אם יש בעיה של האצה, אחרי שהסירה מאטה בין גל לגל. הדרך להשיג שיפור בהאצה הוא בכך שנכוון את המפרש כך שהבטן במפרש תהיה הכי קדימה שאפשר. זאת נעשה בכך שנשחרר את הקנינגהם ונוריד את המנור למטה, אך יש לשים לב טוב למידת הבומג'ק שמותחים, הוא צריך להיות מתוח מספיק כדי למתוח את השפה הקדמית אבל לא מתוח מדי כדי שהשפה האחורית לא תהיה מתוחה מדי. למעשה, יותר חשוב שהשפה האחורית תהיה חופשית להיפתח בכל פעם שהסירה מקבלת לחץ מאשר כל פעם שהיא נתקעת בגל. שחרור של מעט גף יכול לעזור בכדי להשיג זאת. מעניין גם לשחק עם המרחק של השפה הקדמית מהתורן.

מהירות וחדות
המפרש מעוצב כך שייצר כוח אופטימאלי ביחד עם חדות טובה, וזה תלוי בהרבה פרמטרים. אבל אנחנו יכולים להגדיל את כמות הכוח או את החדות (אך לא את שניהם בו זמנית) בכך שנכוון את המפרש באופן מסוים. נעשה זאת בתנאי ים המאפשרים לחדד בלי להצטרך הרבה כוח מהסירה, ומצד שני תנאים שדורשים כוח רב מהסירה ובהם לא נרצה חדות.
אפשר לכוון מפרש יפה כמעט בלי קפלים, דבר שייתן לסירה מהירות טובה, כאשר תנאי הים מאפשרים לנו לשמור על מהירות קבועה. כדי להשיג את צורת המפרש הזאת, צריך למתוח קצת את הקנינגהם, כך שהשפה הקדמית ישרה אך לא מתוחה, והגף מתוח מספיק כך שאין קפלים, והבומג'ק שומר על הקצה האחורי של המנור למטה. צריך לשמור על השפה האחורית קצת סגורה.
אם השייט קל מאוד וקשה לו לשמור על סירה מאוזנת, יש לשחרר מעט את הגף כדי שהשפה האחורית תיפתח מעט ותאפשר זרימת אוויר מהירה יותר.
צריך להיפטר מעודף לחץ.

הפתילים שעל המפרש חשובים מאוד בכדי להשיג את הבטן בשפה הקדמית. לשפה הקדמית יש צורה מעוגלת, כך שכאשר הוא מחובר לתורן הישר, השפה תתיישר, ותיצור בטן בחלק הקדמי של המפרש, אשר ייתן כוח. אבל אז יכולת החידוד קטנה. (ראה ציור 1)




הידוק המפרש לתורן בדרכים שונות יכול ליצור את זה.
מלבד בתנאים מיוחדים, מומלץ בדרך כלל לקשור את הפתילים כך שהמפרש רחוק מהתורן מרחק שווה לכל אורך השפה.
כך נפיק את מירב הכוח, המהירות והחדות מהמפרש, כמו שייצר אותו התופר.
(זאת הדרך שבה נוצחו שתי אליפויות העולם האחרונות!) (ראה ציור 2)




אבל, כמו שנאמר מקודם, כיוון שונה יכול להעניק לנו ביצועים שונים.
זה לא פשוט להסביר את התיאוריה רק בעזרת מילים על דף נייר, אז כדי שנוכל להבין יותר בקלות, נדמיין שני מצבים אופייניים שבהם אנו רוצים שינוי כדי לשפר את הביצועים שלנו:
מצב ראשון: רוח חלשה מאוד ומים שקטים, התורן לא מתכוף כלל, כך שהשפה הקדמית מבוטנת מאוד, אבל אין גלים ולכן אנחנו יכולים לחדד יותר. במצב כזה, נשחרר את הפתילים העליונים והתחתונים למרחק 8 מ"מ מהתורן (10 מ"מ זה המקסימום) ונשמור על שני הפתילים האמצעיים הכי מתוחים שאפשר (אבל עדיין מאפשרים למפרש לעבור ממפנה למפנה בכך שמשאירים מילימטר 1 מרווח) וצריך לוודא שהשינוי במרחק מהחלק העליון לאמצע ומהאמצע למטה הוא הדרגתי. (ראה ציור 3)

מצב שני: הרוח חזקה מאוד, והתורן מתכופף הרבה, יכול לקרות שהתורן מתכופף יותר מאשר העיגול של השפה הקדמית, במצב כזה, אם המפרש מתוח לתורן כמו בציור מספר 2 יראו על המפרש קפלים מכוערים לרוחבו. (ראה ציור 4)

 


כדי להימנע מזה אנחנו חייבים לשחרר את הפתילים האמצעיים ולהדק את הפתילים למעלה ולמטה. לא לשכוח לעשות את השינוי הדרגתי.

לפני סיום ורק כדי להזכיר, הקפל אשר נראה במפרשים רבים מהחלק העליון הקדמי של המפרש ועד לחלקו התחתון האחורי אינו חשוב לצורת המפרש.
החוסר במערכות שליטה לכיוון המפרש באופטימיסט מאלץ אותנו ליצור את הקפל הזה.
אפשר להפטר ממנו, אבל נאבד את הרעיון של ליצור צורת מפרש לביצועים מושלמים.
אז העצה הכי טובה היא לשכוח ממנו.
אלו הם המשתנים העיקריים שכל שייט אופטימיסט חייב לדעת.

תורגם מהאתר של טוני-טיו (quantum) 
 
לייבסיטי - בניית אתרים